שני לוחות הברית
ובמסכת ברכות פרק היה קורא (לא, ב) ותען חנה ותאמר לא אדוני (ש"א א, טו), אמר עולא ואיתימא ר' יוסי בר חנינא, אמרה ליה לא אדון אתה בדבר הזה, א"ר הכי אמרה ליה לא אדון אתה בדבר זה, לא איכא שכינה ורוח הקודש גבך שדנתנו לכף חובה, ולא דנתני לכף זכות. מי לא ידעת דאשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי. א"ר אלעזר מכאן לנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיע כו'. ויען עלי ויאמר לכי לשלום (שם יז), א"ר אליעזר מכאן להחושד את חבירו בדבר שאין בו, שצריך לפייסו. ולא עוד אלא שצריך לברכו, שנאמר (שם) ואלהי ישראל יתן את שאלתך, עד כאן. וכן מצינו הרבה דברים בתלמוד שאמרו מפני החשד:
מנורת המאור
מחשבתו כיצד. דתניא צריך המתפלל לכוין את לבו בתפלתו, שנא' (תהלים י, יז) תכין לבם תקשיב אזנך. פי' שצריך לכוין המלות שמוציא בשפתיו, ויעיר הכוונה, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו, עד שתשאר מחשבתו פנויה וכוונתו זכה בתפלתו. והכוונה יסוד האמונה. וגרסי' במדרש אם אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפיך, אם הכינות לבך בתפלה תקובל ממך, בפרישת כפים שהיא מקובלת, ועוד דרשו רז"ל על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא. אימתי עת מצוא, בשעה שאדם מתפלל בכוונה, שנא' (תהלים י, יז) תכין לבם תקשיב אזנך. פי' שצריך לכוין המלות. וכתיב (איכה ג, מא) נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים, ואמ' דוד ע"ה בכל לבי דרשתיך וגו', וכתיב (איכה ג, מא) נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים. ואמ' דוד בכל לבי דרשתיך וגו', וכתי' (שמואל א א, טו) ואשפוך את נפשי לפני ה'. וגרסינן במ' ברכות ירושלמי אמ' חזקיה אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים עצמו כבשר. אמ' רב חייא בר אשי אמ' רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל. רב חביבה יומא דרתח לא הוא מצלי. פי' יום שהיה בזעם לא היה מתפלל, מפני שלא היתה דעתו מיושבת עליו ולא היה יכול לכוין את לבו. אבל אם התפלל בפיו ובלשונו ולבו בל עמו, עליו הכתוב אומר בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני, ואומ' קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם, ואומר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו. והמתפלל שלא בכוונה, עליו הכתוב אומר העם המכעיסים אותי על פני תמיד, וכתי' (ישעיהו א, יב) כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת, שנא' (ישעיה מג, כב) ולא אותי קראת יעקב.